[217]

Objekt

Titel
[217]
Beschreibung
N[otum] s[it] q[uod] magistratus Iudeorum et Iudei testificaverunt, quod ex morte Iacobi dicti de Boygin et Ioure uxoris sue Iudeorum cecidit una area que vocatur 'ad ovem', sita ex una parte prope domum Aquis et ex alia parte prope domum Sussekint de Nussia, cuius postremitas tendit ad domum dictam 'ad aquilam' ex opposito s. Laurencii, super suos pueros et veros heredes Minneman et Mannum, ita quod iure et sine contradictione optinebunt et divertere possunt in quascunque manus voluerint.
album
14
comment
August 1292
primaryImageOfPage
217.jpg
Bild
lat217.jpg
Übersetzung von
Mitgeteilt sei, daß der Judenrat und die Juden bezeugt haben, daß mit dem Tode des
Jakob, genannt „aus Bogen“ (de Boygin) und der Pura, seiner Frau, auf seine Söhne und
wahren Erben Minneman und Mannus eine Fläche fiel, genannt „zum Schaf“ (ad ovem),
gelegen mit dem einen Teil nahe dem Haus „Aachen“ (aquis) und mit dem anderen Teil
nahe dem Haus des Süßkind aus Neuß (Sůssekint de Nussia), deren Rückseite sich bis
zum Haus genannt „zum Adler“ (ad aquilam) erstreckt, gegenüber von St. Laurentius.
Dies ist, was sie nach Recht und ohne Widerspruch vortragen (behaupten) und sie können
es hergeben (sich von ihm trennen) in wessen Hände immer sie wollen (werden).
Abschrift von
Wir bezeugen mit wahrem, deutlichen und lauterem Zeugnis, dass der wüste Platz, dem gegenüber vorne das Haus gebaut war: genannt „Zum Schafe“, und das zwischen dem Hause von Aix (Ayys) und dem Haus von Holzweiler liegt das vorn bis an die öffentliche Strasse reicht und hinten bis an den Hof des Hauses genannt „Zum Aache“, dem Herrn Jakob aus Bogeyn (bwgyyn) und seiner Gattin Frau Pura ohne Einspruch gehörte. Herr Jakob und Frau Pura, seine Gattin, vererben ihren zwei Söhnen die wüste Stätte ohne jeglichen Einspruch. Der Name des einen Sohnes lautet Minnemann und der Name des anderen lautet Mannes. Das, was wir wissen, haben wir zum Beweis niedergeschrieben, und wir bezeugen den Gojim (=Christen), die Amt Sankt Laurenz genannt werden, dass sie für die zwei nach dem bei ihnen gültigen Recht. Chajim, Sohn meines Herrn, meines Erziehers und Lehrers, des Rabbiners Herrn Jechiel Chefez Sahab s. A. Hiskia, Sohn des Rabbiners Herrn Elieser aus Thiene s. A. Chajim, Sohn des Herrn Schealtiel s. A. Isaak, Sohn des Herrn Samuel Menachem, Sohn des Herrn Mordechai s. A. Meir, Sohn des Märtyrers Herrn Mose s. A. Jerubaal
Transcription
העדנו בעדות נאמנה צחונה וברורה שאותה חורבה שהבית שהיה ביני מלפנים עליה היה נקרא בית צומא שייפא והיא מוטלת בין הבית מאייש ובין הבית מהולצוילרא ומלפניה מגעת עד רשות הרבים ומאחריה מגעת עד החצר של הבית הנקרא צומא אכא היא היתה של ר׳ יעקב מן בוגיין ושל זוגתו מרת פורא בשופי בלי עירעור וכשמתו ר׳ יעקב ומרת פורא זוגתו ירשו שני בניה שלהן החורבה והיא שלהם בלא שום עירעור האחד מן הבנים מנמן שמו והשני מנש שמו ומה שידענו הבירור כתבנו לראיה ומעדנו עדותינו לגוים הנקראים אמת זצנש מלורנצייש כדי שיכתבום לשנים האחים במכתב שלהם שהקרקע שלהם כמשפט חרוץ שלהם חיים בן אמן הרב ר׳ יחיאל חפץ זהב זלע חזקיה בן הרב ר׳ אליעזר מ׳ט׳נ׳א׳ ז׳צ׳ו׳ל׳ חיים בר׳ שאלתיאל ז׳ל מנחם בר׳ שמואל מנחם בר׳ מרדכי ז׳ל׳ע שאלתיאל ב'ה'ק'ר' מנחם מאיר בן הק' משה ז'צ'ו'ק'ל י'ר'ו'ב'ע'ל'